מתוך הסרט "יוני" בבמויו של סמיון וינוקור

מורשת קרב

מלחמת ששת הימים

מאי, 1967. המצרים מכניסים את צבאם לסיני, ומדינות ערב מצהירות על כוונתן להשמיד את ישראל. יוני, כמו רבבות אחרים, מגויס מחדש וממתין למלחמה.

"אני שמח שעדיין לא נסעתי ללימודים בארצות הברית ושאני כאן. אם יקרה משהו, אני רוצה להיות בארץ ולא מחוץ לה. אני חושב, שאילו הייתי כעת באמריקה, הייתי משתגע. אך עוד לא אירע דבר והכל שקט."

6 ביוני, 1967
אהובי,
אלוהים יודע, שלא רצינו בכל זה! להימצא במלחמה - כמה מציאותי הוא כל זה, וכמה בלתי-נתפס על ידי השכל הישר, הזועק: לא, לא!
ראיתי אתמול את ביבי. האמנם רק אתמול? נדמה, שמאז עבר נצח. אבל עוד אתמול צחקתי בחברתו. עוד אתמול ביקרתי בבית למספר שעות, עוד אתמול חיבקתי את תותי. רק אתמול!

אהובתי; זהו, נגמר קרב. עזבנו את מרחבי החול מלאי גופות המתים, השריפות והעשן, ושוב אנו בארצנו שלנו. ...אולי בעוד ימים מספר, כשהכל ייגמר ונוכל להיות שוב יחד, אולי נחייך. הלילה, ואולי מחר או מחרתיים, שוב נירה ושוב ימותו ויפצעו.

לאחר קרב ההבקעה באום-כתף בסיני, יוני וגדודו מועברים צפונה ומשתתפים בקרבות בגולן. ארבע שעות לפני סיום המלחמה, מנסה יוני להושיט עזרה לחבר פצוע, ונפגע במרפקו מאש סורית. הוא זוחל זב דם אחורנית, וכשמגיע לקו כוחותינו, מתמוטט.


חטיפת הקצינים הסוריים - מבצע "ארגז"

בקיץ 1972 יוני מפקד על מבצע החטיפה בלבנון, בו נטל חלק גם אחיו הצעיר עידו.

עדו: הייתה פעילות מתוכנת של חטיפה של קצינים סוריים כדי להביא לשחרור של טייסים ונווטים שלנו שהיו הרבה מאד זמן כבר בכלא הסורי.

אהרון גבאי (חייל בסיירת מטכ"ל): הדמות הבכירה בכל ההכנות זה היה יוני - הוא הכין אותנו למבצע. הוא היה יוצא אתנו לשטח, הוא לימד אותנו איך לחטוף, ואיך לתפוס את האנשים ומאיזה צד.

כוחות היחידה בפיקודו של יוני וסגנו לפעולה עוזי דיין המתינו במשך הלילה סמוך לגדר הגבול הלבנוני.
כשהשיירה הסורית, מלווה בשוטרים לבנוניים, התקרבה, יוני נע לקראתם. השיירה הוזהרה על ידי אזרחים לבנוניים ופנתה לאחור, אך יוני ואנשיו מיהרו לרדוף אחריה, ובקרב יריות קצר שניהלו עם הסורים והלבנונים, הכניעו אותם ולכדו את הקצינים הסוריים.

עדו: וכשאנחנו חזרנו לשטח ישראל עם מכונית ה"שברולט" המפוארת שלכדנו, אנחנו חזרנו ככה מלאי הילה וניצחון לשטח ישראל, יוני עוד לא היה אתנו - יוני בכלל היה איפשהו בכפר הלבנוני כדי לנסות לראות מה קרה עם המכונית הנוספת שנמלטה.

הטייסים הישראליים הוחלפו בקציני המודיעין הסורי הבכירים שנשבו.


מלחמת יום כיפור

ביום כיפור, 6 באוקטובר, 1973, מצרים וסוריה תוקפות במפתיע את ישראל. המדינה עומדת בפני המאבק הקשה ביותר שידעה מאז מלחמת השחרור ב- 84.
כוחות צה"ל - למרות תנאי הפתיחה החמורים ונחיתותם המספרית הגדולה - מצליחים, במחיר כבד, לבלום את הצבאות הערביים. עם פרוץ המלחמה, עולה יוני לרמת הגולן עם כוח של היחידה.

האלוף שי אביטל: פה, מעבר לבזלת הזאת שכבו הקומנדו הסוריים וירו משם לתוך הזחל"מים, ופה נהרג קצין מנהל בזם גדעון אבידב, במקום הזה. ברוך צוקרמן נהרג יותר בהמשך. אחרי האינסטינקט הראשון של להסתער כמו שנעשה פה, יש פחד, ופחד קשה. ופה אני מסתכל ואני רואה שם, בהמשך, יוני אסף קבוצה נוספת של חיילים ופשוט התקדם לירות ולאתר את הקומנדו, כשיוני הולך כאילו בצורה שקטה ובאופן, כאילו הוא בפיקניק עם קבוצת חיילים מימינו ומשמאלו. הוא נתן לנו את התחושה של הביטחון ואת היכולת לקום וללכת ולהצטרף אליו ולהלחם. ארבעים אנשי כוח הקומדו הסורי, שיעדם היה כיבוש מפקדת הרמה, חוסלו על ידי הכוח הקטן שיוני אסף, שמתוכו נהרגו שניים.

יוסי בן חנן (מפקד גדוד השריון במלחמת יום כיפור): נהרגו ארבעה בחורים, ובטנק שלי התותחן הנרי וידל, ז"ל, נהרג. נשארנו בשטח למעשה שני אנשים - אני, פצוע, ליד הטנק, מטושטש, לא שולט במצב, ונהג הטנק טוראי צביקה רוזנצוייג, והוא זה שיוצר קשר באלחוט עם החטיבה ומודיע למפקד חטיבה 7, ליאנוש בן-גל, שהמג"ד בחיים. וכשאני קצת יותר התאוששתי גם אני דיברתי, ויאנוש אמר לי: אל תדאג, אחיך יוציא אותך.
יוני נע על הנתיב הזה, ראה את העקבות של הטנקים, הגיע עם הכח שלו, של שני הנגמ"שים, אלי, והניחו אותי על האלונקה, ואני אמרתי כמה משפטים, כי זיהיתי את יוני: תיזהרו! יורים! דברים כאלה. ויוני אמר לי: יוסי, עכשיו שכב בשקט. אני המפקד פה.


מבצע יונתן - הקש כאן

האתר עוצב ומאוחסן בסיוע P.C.I.C - שירותי מחשוב תוכנה לעסקים.